© Unicas | Event Productions 2019. All Rights Reserved.

פרויקט חדר המדרגות: בניית קהילה ועיצוב תקשורת בין שכנים

March 15, 2018

נתקלנו בכותרת "קהילת השכנים כראי לחברה מנוכרת" בזמן שיטוט בYOROKOBU ולגמרי נפלנו בקליק בייט. היינו חייבות להבין איך קהילה, שכנים וניכור דרים יחד תחת אותה הכותרת. ובגלל שכל-כך שמחנו לקרוא, אנחנו שמחות גם לשתף אתכם גרסה מתומצתת ומתורגמת ולהרים את הכפפה המקומית.

 

אז מה הסיפור?

כמו שהכתבה מתארת, "כולנו עושים את זה. מזדרזים כששומעים שכנים מתקרבים מאחורינו, ממהרים לעלות במדרגות או נכנסים בזריזות למעלית ולוחצים מהר על הכפתור הנכון. אנחנו עושים את זה מבלי לדעת אפילו את מי השארנו מאחור, ומבלי שזה יעורר בנו אכפתיות". בין אם במודע ובין אם לא, זה קורה בהרבה בנייני מגורים בהם כל אחד עושה לביתו, ולאו דווקא מתוך כוונה רעה כלפי הזולת, אלא פשוט כתוצאה מהאינדיווידואליזם שבו אנחנו חיים. קהילת השכנים, טוען המחבר, היא ראי לחברה אטומה, ממש סימפטום.

 

בדיוק בתופעה הזו עוסק פרויקט חדר המדרגות שאת העשייה שלו אנחנו כעת מנגישות ומציעות. זהו פרויקט שנולד במדריד ומקדיש את מאמציו לתקן את הבעיות הקשורות בחיים המשותפים בעיר. הפרויקט עובד ישירות בבנייני מגורים שדייריהם פנו אליהם בניסיון ליצור לעצמם חיים קצת יותר מלוכדים. לשם כך מקבלים הדיירים שלטים לתלייה בלובי או בחדר המדרגות ומדבקות לשימוש אישי של כל שכן שיכול ומעוניין להציע עזרה כלשהי, עם מידע כמו: "משקה לך את העציצים", "אני חולק וויי-פיי" לתלייה על תיבות הדואר. מעבר לכך, הפרויקט עובד יד ביד עם מוסדות והתארגנויות במטרה לבנות חיים חברתיים בשכונות השונות, כך שבכל שכונה תתגבש לה קהילה משלה.

 

 

 

 

במקביל, הפרויקט עוסק במחקר. יוזמת הפרויקט, לצד ארגונים נוספים, מנסים באמצעות מחקר להבין את הקשיים האופייניים לבנייני מגורים סטנדרטיים, והם מצביעים על 5 בעיות חברתיות עיקריות שמבודדות את השכנים אלו מאלו בתוך הקהילות שלהם:

  1. זרות. קשה לשים את האצבע על מה בדיוק גורם לתחושת זרות, אבל התחושה קיימת בהרבה בניינים. באזורים מאד צפופים זה די שכיח שדיירים חיים בשכירות, לעתים גם באופן ארעי למדי. בנוסף, להרבה מאתנו לוקח הרבה זמן להגיע לעבודה, מה שמשאיר מעט אנרגיה וזמן פנוי בבית. גם מחסור במקומות ציבוריים או שטחים ירוקים בשכונות מסוימות לא מאפשר קשר ישיר בין שכנים או קיום מפגשים שכונתיים וקהילתיים. מתוך השילוב הזה עולה תמונה מאד מונוכרומטית של חיים בבידוד, ללא מרחב לקשקש בו על הא ועל דא. השכנים הם גופים זרים שחולקים רגעים חולפים בהם כל אחד עסוק בענייניו.

  2. בדידות. בבנייני מגורים בסביבות עירוניות שכנים זרים אלו לאלו, והדבר גורם לניכור ובדידות. פיזית, הם במרחק נגיעה ממך. אנושית, הם במרחק שנות אור. רוסה חימנס, מייסדת ומנהלת הפרויקט, מציינת שבדיוק פער זה הוליד את הפרויקט, ובפרט מקרה בו אישה קשישה נמצאה ללא רוח חיים בדירתה, שבועות אחרי שנפטרה ובלי שאיש הבחין במותה. המקרה גרם לקבוצת המחקר בה השתתפה לחשוב על הקשר בין יחסים קהילתיים ואחריות, מה שהוליד בסופו של דבר את פרויקט חדר המדרגות.

  3. חוסר התאמה. בניין מגורים הוא מקום מגוון. כמספר הדיירים כך מספר החששות. קורה לעתים קרובות שאנחנו נדחסים בצפיפות בנייני מגורים בגלל שזה מה שהתאפשר לנו כלכלית, שהרי לו היה לנו כוח קנייה גדול יותר, היינו בוחרים לחיות אחרת. אבל זה לא מתאפשר, והגיוון הכפוי הזה גורם בסופו של תהליך להתנגשויות. חיית המסיבות שגרה מעל זוג הקשישים. הבחור/ה השקט/ה ליד המשפחה הרועשת. זה ששם שעון מעורר ל6 בבוקר וקם לעבודה וזה שרק הולך לישון ב5.

  4. תיירות: כשדיור הופך לאמצעי לספקולציה ובתים הופכים לדירות נופש, הלכידות בבניין המגורים מתנפצת. זה בלתי אפשרי ליצור קשרים עם דיירים של 4 ימים, עם אנשים שבמקום לגור במקום צורכים אותו. אלו אנשים שמכלים את המקום ואת הסבלנות של השכנים שלו. הפרויקט יכול במקרים כאלו לקרב בין שכנים שנותרו בבניין.

  5. חקיקה: אחת הבעיות הגדולות בקהילות שכנים. החוק בספרד מחייב קיום אסיפה אחת שנתית, המנוהלת על-ידי ראש הוועד הנבחר/ת, ושחייבים לדון בה בענייני כספים. החוק גם קובע שאם אתה דייר, אתה צריך את אישור בעל הבית שלך כדי להשתתף באספות אלה. בנייני המגורים הם ראי של הפוליטיקה במובן הרחב יותר: אדם אחד מנהל את הכול, מעטים משתתפים והרוב מצייתים. הירארכיה טהורה.

 

הפרויקט מקדם ביסוס מרחבים למפגשים אלטרנטיביים לאספות אלה ומנסה לקדם את הרעיון שחיים בשכנות זה עניין קהילתי ולא רק סוגיות תקציביות, ולבנות מקומות לתמיכה הדדית. חימנס שואלת ומסכמת: "למה שיהיה ראש וועד במקום וועד של דיירים? בשלב זה יש הרבה יותר דיירים מבעלי בתים, הקהילה צריכה לשרת אותם".

 

 

 

ואיך אצלנו?

גם בישראל המצב דומה, כנקבע בתוספת לחוק המקרקעין, המהווה את התקנון המצוי לבתים משותפים, תפקידה של אסיפה כללית הוא "לקבוע את דרכי ניהולו של הרכוש המשותף בבניין והשימוש בו". בדומה למדריד, האסיפה מיועדת לבעלי הדירות ולא לשוכרים, אלא אם ניתן לשוכרים ייפוי-כוח בכתב על-ידי בעל הדירה להשתתף ולהצביע במקומו. בהיבט הקהילתי ניתן למצוא הבדלים משמעותיים בין ערים שונות, בניינים מסוימים מלוכדים יותר מאחרים. חוסר תקשורת בין שכנים או תחלופה גבוהה של דיירים, האופיינית לתופעת הסבת דירות מגורים לדירות נופש או עסקים, פוגעים במרקם הקהילתי של שכונות רבות. אך מנגד, בעתות מלחמה או מתיחות ביטחונית, שכיח שהיקף התקשורת הישירה בין שכנים דווקא גובר, גם אם היא נסובה על הצורך לפנות את המקלט או נוצרת במפגשים בלתי צפויים בחדר המדרגות בזמן הצפירה.

אז כדי שלא תצטרכו לחכות למלחמה הבאה, ופשוט כדי שתוכלו לתקשר סביב נושאים חיוביים וכיפיים יותר, החלטנו לצרף כאן את דף ההסבר וסט מדבקות חדר המדרגות" מתורגמים לעברית. אפשר לראות בזה הזמנה ליצור תקשורת אנושית ישירה בכל היקף שאתם והשכנים שלכם תבחרו, בין אם תקשורת מדודה סביב נושאים יומיומיים ועזרה הדדית ובין אם כמקפצה בדרך ליצירת שיח קהילתי מבוסס יותר, הכולל גם תכנון משותף של אירועים קהילתיים בבניין המגורים או בשכונה. כל מה שנותר לכם לעשות הוא להוריד, להדפיס, להדביק ולהתחיל לעצב יחסי שכנות קהילתיים יותר.

 

רוצה לקחת חלק?
להורדת דף ההסבר לחצו כאן

להורדת סט המדבקות לחצו כאן

סט מדבקות לבנות לחצו כאן

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive